הבושה נחשפת: כך נסחטה העירייה לתקן מדרכה רק אחרי 3 הפסדים
במשך עשרות שנים עמדו תושבי בני ברק, מבוגרים וצעירים כאחד, בפני מכשול מסוכן במעבר הצר ברחוב ז'בוטינסקי 140 בעיר. מדרגה בולטת ואטומה אילצה את העוברים ושבים לסכן את חייהם, וגרמה לא פעם לנפילות ולפציעות קשות. לאחרונה, פורסם ההישג: צוותי תאגיד "מי ברק" הגיעו למקום, שברו את המדרגה המדוברת ויצרו מדרכה חדשה ונקייה, כביכול הודות לפניות התושבים ולתושייתו של מנהל הרובע, שמעון פנחסי.
אלא שמאחורי הפעולה היעילה והשירותית למען התושבים מסתתר סיפור מקומם ומביש של אטימות ממסדית, זלזול מופגן בכספי הציבור, ורמיסה מתמשכת של זכויות החלש. מתברר כי המניע האמיתי לתיקון לא היה אכפתיות, דאגה לקשישים או רצון לשפר את השירות לתושב, אלא פחד טהור מפני המשך הפסדים כספיים ומשפטיים צורבים מול תושב נכה שלא ויתר.
שלוש תביעות, אפס מעשים
פסק דין חסר תקדים של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, שניתן לאחרונה (מאי 2026) על ידי השופטת מיטל צפרוני, חושף את עומק המחדל. התובע, שוהם ברכה, אזרח נכה המרותק לכיסא גלגלים, נאלץ לנהל מלחמת התשה משפטית בת שלוש מערכות נגד העירייה רק כדי שיוכל לעבור ברחוב בבטחה ככל האדם.
הסאגה החלה כאשר ברכה הגיש תביעה ראשונה מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בקיץ 2024 הושגה פשרה, והעירייה חויבה לשלם לו 7,500 ₪. האם הליקוי תוקן? חס וחלילה.
העירייה שילמה את הקנס מכספי המיסים שלכם, והמשיכה להתעלם.
מספר חודשים לאחר מכן, משראה ברכה שהמדרכה נותרה חסומה ומסוכנת, הוא נאלץ להגיש תביעה שנייה. הפעם בית המשפט כבר לא ריחם, ובפברואר 2025 קנס את העירייה בכפל הסכום 15,000 ₪.
אך גם הפגיעה הזו בכיס הציבורי לא הזיזה לאיש בלשכת ראש העירייה, והמדרכה נותרה בעינה.
בספטמבר 2025, כשהוא מותש אך נחוש, הגיש ברכה את תביעתו השלישית.
"לא יעלה על הדעת" שנזדרז
כתב ההגנה שהגישה עיריית בני ברק לבית המשפט ייזכר לדיראון עולם כדוגמה לחוצפה ואטימות שלטונית. במקום להתנצל, להרכין ראש ולתקן את המעוות באופן מיידי, העירייה העזה לטעון בכתב הגנתה כי "לא יעלה על הדעת" שהתובע יגיש נגדה תביעה שלישית באותו עניין בתוך חודשים ספורים. לטענתה, לטובת עבודות ההנגשה יש לבצע תכנון ראוי ורק אז להתחיל בביצוע, ותהליך זה "לוקח זמן". כמה זמן? מתברר שעשרות שנים של סכנה, פלוס שנתיים של הליכים משפטיים וקנסות, עדיין לא הספיקו להם כדי להביא פועל עם פטיש אוויר.
השיא הגיע במועד הדיון, באפריל 2026. עיריית בני ברק פשוט צפצפה על בית המשפט ולא התייצבה לדיון. לפי עדותו של ברכה, נציגי העירייה אף הגדילו לעשות והתקשרו אליו טלפונית מראש כדי להודיע לו שאין להם שום כוונה להגיע. גם כאשר השופטת העניקה להם ארכה של שבעה ימים להסביר את היעדרותם המבישה ולעדכן על מצב העבודות, העירייה בחרה בשתיקה מוחלטת ולא הגישה כל תגובה.
"התנהלות הנתבעת, אשר לא התייצבה לדיון ואף לא הגישה כל תגובה ועדכון ביחס לתיקון הליקוי, מהווה זלזול בתובע, בבית המשפט, וכן בכספי הציבור שכן כתוצאה מהתנהלותה היא מחויבת בסכומים פעם אחר פעם", כתבה השופטת צפרוני בפסק הדין החריף.
בסופו של דבר קנסה השופטת את העירייה ב-7,500 ₪ נוספים בגין אי ההנגשה, בתוספת 1,000 ₪ הוצאות משפט. השופטת אף ציינה במרירות כי לא פסקה סכומים גבוהים יותר רק מאחר שניכר שפסיקות כאלו לא מזיזות לעירייה, ובסופו של יום מדובר בכספי הציבור שיוצאים מהכיס של התושבים.
הניצחון של שוהם, תעודת העניות של העירייה
רק לאחר שספגה קנסות מצטברים והוצאות של למעלה מ-30,000 ₪ כספים שנלקחו ישירות מכיסם של משלמי המיסים בעיר – הבינו בעיריית בני ברק שהפקרות משפטית זו עלולה להוביל אותם להליכים חמורים בהרבה. הפחד המובהק מפני תביעה רביעית והליכים משפטיים נוספים, הם אלו שגרמו לטרקטורים להגיע סוף סוף לרחוב ז'בוטינסקי ולשבור את המדרגה.
המדרכה אכן תוקנה בסופו של דבר, אך הניסיון לנכס את התיקון הזה כ"שירות אכפתי לתושב" הוא לעג לרש. המדרכה הזו לא תוקנה בזכות דאגה לקשישים או רצון טוב של פרנסי העיר, אלא אך ורק בזכות אזרח אחד אמיץ המרותק לכיסא גלגלים, שנלחם בבירוקרטיה אטומה, חטף מהם זלזול, וניצח אותם שוב ושוב בבית המשפט עד שהכריח אותם לעשות את חובתם.
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה