ל"ג בעומר בלי אש: האיסור הגורף שמעורר תסיסה בציבור
רגע לפני שעם ישראל יוצא אל השטחים הפתוחים לחגוג את ל"ג בעומר, נציב כבאות והצלה, אייל כספי, מטיל "פצצה" בדמות צו איסור גורף על הדלקת אש. הצו, שנחתם על רקע חשש מגל שריפות, לא מסתפק רק בימי החג, אלא מותח את האיסור על פני תקופה בלתי נתפסת – מה-3 במאי ועד סוף חודש יוני (ל"ט בסיון).
זהירות מונעת או יד קלה על ההדק?
הנימוק הרשמי מדבר על "תנאים קיצוניים המעלים את הסבירות לדליקות", אך קשה להתעלם מהתחושה שמדובר בפתרון הקל עבור המערכת. במקום להשקיע במערך פיקוח הדוק, בהסדרת מתחמים בטוחים בפריסה רחבה או בניהול סיכונים דינמי לפי תחזית יומית, בחרה הכבאות בצעד של "איסור גורף". האם באמת כל יום ויום בחודשיים הקרובים צפוי להיות יום של סכנת התלקחות קטסטרופלית בכל רחבי המדינה?
החרגות למקורבים בלבד?
על פי הצו, המדורות יתאפשרו אך ורק במוקדים שאושרו מראש על ידי הרשויות המקומיות, רשות הטבע והגנים או קק"ל. המשמעות עבור האזרח הקטן ברורה: מי שאינו מתגורר ביישוב בעל "קשרים" או כזה שהשכיל להכשיר מגרש בטון צפוף, ייאלץ לוותר על המסורת כליל.
גם ההיתר לבישול בשטח הוגבל למתקנים ייעודיים בלבד, מה שהופך כל פיקניק משפחתי פשוט לעבירה פוטנציאלית על החוק. בכבאות והצלה כבר נערכים בכוחות מתוגברים, כולל לוחמי אש ומתנדבים שיסיירו בשטח – מה שמעלה את השאלה: אם יש מספיק כוח אדם לאכיפה כה נרחבת, מדוע לא ניתן להשתמש בו כדי לאפשר חגיגות בטוחות ומבוקרות?
בעוד הציבור נקרא לבחור בדרכים חלופיות ולקיים אירועים קהילתיים "ללא אש", נראה כי הרשויות בוחרות שוב בדרך של צמצום המרחב הציבורי והמסורתי תחת מעטפת של בטיחות. בטיחות היא ערך עליון, אין על כך עוררין, אך בצו הנוכחי נדמה שהאיזון בין שמירה על החיים לבין שימור מרקם החיים והמסורת – הופר ברגל גסה.
בינתיים, למי שבכל זאת ימצא את עצמו ליד מדורה מאושרת, נזכיר את הכללים: שטח נקי, תחימת אבנים, השגחת מבוגר וכיבוי מוחלט. ולמי שלא? כנראה שגם השנה, החג יישאר בעיקר בלב, ולא בלהבה.
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה