בין בני ברק לג'נין: כשמישהו החליט למחוק את פני הלוחם
מה מחבר בין עיר התורה והחסידות לבין אחד המקומות העוינים ביותר עבור לוחמי צה"ל? התשובה המצמררת לשאלה הזו התגלתה השבוע על מדרכה אחת ברחוב אבוחצירא בבני ברק.
לפני ימים אחדים הוצבה במקום מיגונית הנצחה מיוחדת לזכרו של סמל ראשון איתי (אליהו) מרציאנו הי"ד. איתי, רק בן 20 בנופלו, היה לוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים. בשבעה באוקטובר הוא לא היסס – הוא רץ אל התופת, נלחם בגבורה בקיבוץ יד מרדכי והגן בגופו על אזרחי המדינה מפני המרצחים, עד שנפל בקרב.
המיגונית שנשאה את שמו, את סיפורו ובעיקר את פניו המחייכות, הייתה אמורה להוות גלעד קטן של זיכרון והכרת תודה בלב העיר. אלא שלמציאות המקומית היו תוכניות אחרות. לא חלפו ימים ספורים, ויד נעלמה דאגה להסיר ולמחוק את תמונתו של הלוחם.
מי נתן למישהו את הזכות למחוק פנים של חייל שנפל כדי שאנחנו נוכל לחיות פה?
הוויכוח הלגיטימי שחצה את הגבול אל החרפה
אפשר לנהל ויכוחים נוקבים על גיוס בני ישיבות. אפשר להתווכח על השקפות עולם, על צבא ועל דת. הדמוקרטיה הישראלית, והחברה היהודית בפרט, מורגלות במחלוקות קשות. אך המעשה המביש הזה בבני ברק הוא כבר לא חלק ממחלוקת פוליטית או מגזרית – הוא כפיות טובה מוחלטת וביזוי כבוד המת.
מי שראה בתמונתו של חייל יהודי שנפל בקרב "מטרד בעיניים" או איום שיש למחוק, איבד את המצפן המוסרי הבסיסי ביותר. זו אינה עמדה אידיאולוגית, זו חרפה.
סמ"ר איתי מרציאנו, שהובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחדיד והותיר אחריו הורים ושתי אחיות, נשאר בליבם של אוהביו כ"נסיך קטן" עם חיוך שמנחה את דרכם. על מצבתו נחקקו מילות האהבה של משפחתו, מילים ששום השחתה לא תוכל למחוק.
את זכר גבורתו ואת החיוך שלו, גם המעשה המביש ברחוב אבוחצירא לא יצליח להשכיח. הכתם, במקרה הזה, נשאר כולו על הקיר שממנו הוסרה התמונה.
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
One response to “בין בני ברק לג'נין: כשמישהו החליט למחוק את פני הלוחם”
-
בבני ברק שאני מכיר מילדות היה מקום של כבוד להנציח גדולי הדור ולא חיילים….
זה דלת אחורית של קמפיין להכניס לתת מודע שאנחנו אמוורים לקחת חלק בתרומה למדינה…
וזה הסיבה הפשוטה למה כל תושב בני ברקי שמעוניין באופי של העיר בני ברק צריך לקוםפ ולהשחית כל זכר שכזה בתוך העיר
כמה פשוט!!!
כתיבת תגובה