ירי לאור היום, אפס עצורים: האם דם בני-ברקי שווה פחות?
שישה ימים חלפו מאז אותו בוקר מטלטל בלב בני ברק, והשאלות הקשות רק הולכות ונערמות. בזמן שהעיר התורנית התעוררה ליום של עמל ותפילה, נשמעו קולות נפץ שאינם שייכים לנוף המקומי. אברך, שיצא לתומו מהבית, מצא את עצמו בלב זירת חיסול כושלת. הוא נפצע, הדם נשפך, והכתובת הייתה על הקיר, אבל היד שאחזה בנשק עדיין חופשית לחלוטין.
זה לא קרה בסמטה חשוכה בכפר נידח, וגם לא בעימות בין נערי שוליים בשעת לילה מאוחרת. זה קרה בצהרי היום, באחת הערים הצפופות והמצולמות ביותר בישראל.
בלב בני ברק, מקום בו כל תנועה נרשמת וכל רכב מתועד בעשרות מצלמות אבטחה, הצליחו עבריינים חמושים לבצע ירי בצהרי היום ולהיעלם כאילו בלעה אותם האדמה.
מבדיקת מערכת האתר מול גורמי האכיפה עולה תמונה מדאיגה: למשטרה אין כרגע שום קצה חוט. אין עצורים, אין התפתחות דרמטית, ובעיקר – אין תשובות. שישה ימים של "בדיקות" ו"חקירות" לא הניבו תוצאה שתחזיר את תחושת הביטחון לתושבים.
העבריינים, שכבר הוכיחו שאין להם קו אדום וש"טעות בזיהוי" היא מבחינתם נזק משני בלבד, מסתובבים חופשיים, אולי אפילו כאן בינינו.
אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר: השאלה המנקרת בלב כל תושב בבני ברק היא מה היה קורה אילו האירוע היה מתרחש בשדרות רוטשילד בתל אביב? אילו הייטקיסט בדרך למשרד היה נורה ב"טעות בזיהוי" בלב מרכז תל אביב, האם גם אז המשטרה הייתה מגששת באפלה אחרי כמעט שבוע? האם גם אז התיק היה נדחק לשולי החדשות תחת הכותרת "סכסוך פלילי"?
התחושה בקרב הציבור הבני ברקי היא של זלזול בחיי אדם. המשטרה, שאמורה להגן על שלום הציבור, נראית כמי שהרימה ידיים מול הפשיעה המשתוללת שזולגת לתוך השכונות החרדיות. כשהכתובת היא בני ברק, נראה שהדחיפות פחותה, המשאבים מוגבלים והמרדף פחות נחוש.
אנחנו לא נשתוק.
הכתובת היא לא רק של היורים, אלא של מי שאמון על הביטחון שלנו. תושבי בני ברק הם לא אזרחים סוג ב', ודמם של לומדי התורה אינו הפקר. אנו דורשים תשובות עכשיו: איך ייתכן שרוצחים עם נשק חם שוהים בעירנו באין מפריע? היכן המשטרה כשבאמת צריך אותה?
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה