מה קרה למערכת הכשרות שבעבר נחשבה ליהלום שבכתר?
עד לפני תקופה קצרה, היו בתים רבים – בכל רחבי הארץ – שאליהם לא נכנסו מוצרים מלבד בד"ץ 'הרב לנדא'. הם היו נכונים לשלם סכומים גבוהים יותר, הם ויתרו על עופות שהגיעו ב'חלוקות' או במכירות מוזלות, מתוך עיקרון שעל כשרות לא מתפשרים. אל הבית שלהם, הם הבהירו, הם יכניסו רק את המהודר ביותר. ובמילים אחרות: מוצרים שחותם הכשרות של בד"ץ 'הרב לנדא' מתנוסס עליהם.
הנוהג הזה היה מוכר בבתים רבים ומשפחות רבות שהשתייכו למגוון חוגים. המכנה המשותף ביניהם היה אחד: הערכה חוצת קהלים למערכת הכשרות אותה יסד בשעתו רב העיר בני ברק, הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל, כשמי שהמשיך את דרכו בהובלת הקו הנחרץ והבלתי מתפשר בכל הקשור להידור במזון, היה בנו וממלא מקומו, הגאון רבי משה יהודה לייב לנדא זצ"ל. תחת הנהגתו הפכה מערכת הכשרות הבני ברקית לסמל ודוגמא להידור במזון, כאשר מה שאפיין את מערכת הכשרות הבני ברקית, בין היתר, היתה העובדה שמי שעמד בראשה, הגרמי"ל לנדא זצ"ל, דחה בעקשנות את הבקשות הרבות שנערמו על שולחנו מצידם של מפעלים רבים, ביניהם מותגים ידועים, שהתחננו לזכות בחותם הכשרות המהודר. אך התשובה, לרוב, היתה שלילית. הרב דגל במיעוט מפעלים, מתוך ידיעה שככל שמוטת כנפיו תגדל יותר ותחת צילו של ההכשר יחסו מפעלים רבים יותר, כך יתקשה לפקח על המתרחש במפעלים ולהנהיג את רמת הכשרות המחמירה שאותה ייסד.
טרם פטירתו, כך מסופר, ביקש הרב לסגור את ההכשר. חשש שמא המותג ישאר אך רמת הכשרות תרד, והקולר יהיה תלוי בו. אך לימים, לאחר פטירתו, התגבשה מערכת הכשרות מחדש כאשר בראשה הועמדו הגרי"א לנדא שליט"א בנו של הגר"מ, כשלצידו מכהן פאר הגאון רבי שבח רוזנבלט שליט"א, המייצג את המחנה הליטאי בעיר, זה שבמשך שנים סירב לקבל את מרותו של הרב החב"די אך בסופו של דבר התאחד עמו בהכשר אחד וחותם אחד.
מה שמייחד את מערכת הכשרות הבני ברקית, היא העובדה שלא מדובר בחברה המתפרנסת מהאגרות אותן משלמות החברות העומדות תחת פיקוחה של מערכת הכשרות. בניגוד לכלל מערכות הכשרות, פועלת מערכת הכשרות הבני ברקית תחת חסותה של העיריה, כשהיא זו שמשלמת את משכורותיהם של הרבנים והמשגיחים, בעוד האגרות המשולמות בידי החברות מועברות לקופה נפרדת. את המתכונת הזו גיבש הגר"מ לנדא זצ"ל, במטרה לנתק את הזיקה בין המפעל מקבל ההכשר למערכת הכשרות, ולמנוע מצב שבו יהיה מי שיחשוש להסיר את הכשרות מחשש שהכנסתו תיפגע.
פרט לכך הנהיגה מערכת הכשרות חומרות רבות ומגוונות, שחלקן אף זכו לחיקוי בידי יתר מערכות הכשרות. מה שברור, שהמשך עשרות שנים נחשבה מערכת הכשרות הבני ברקית ליהלום שבכתר, לחוד החנית של עולם הכשרות. בעולם כולו אימצו את הנהלים שגיבשה מערכת הכשרות הבני ברקי, כשגם אם היו כאלו שהתנזרו מהכשר כזה או אחר, אך לא היה ספק שמוצרים שנשאו את חותם הכשרות של 'הרב לנדא' עלו על שולחנות מלכים ללא כל סרך ופקפוק.
אך לאחרונה, נראה שמשהו השתנה.
יותר גדול, פחות פיקוח
לפני שננתח את השינוי, חשוב להבהיר: מערכת הכשרות של 'הרב לנדא' נחשבת עדיין לאחת ממערכות הכשרות המובילות בעולם. היא עדיין נתפסת כמערכת כשרות ששמה הולך לפניה בזכות החומרות וההקפדות, ובעיקר הרצינות שמאפיינת את אנשיה. אך יחד עם זאת, נראה שההילה שממנה נהנתה מערכת הכשרות הבני ברקית, נפגמה במעט.
בין היתר, ניתן לראות זאת בסירטון שפורסם בימים אלו, ובהם נראים מוצרים עליהם מתנוססת חותמת הכשרות של בד"ץ הרב לנדא יחד עם הכיתוב 'נאפה אחר הפסח תשפ"ו', כשהם מאכלסים מדפים של חנות בני ברקית. אמנם, אין זה סוד כי הרב לנדא, נאמן לשיטתו שניתן לצרוך מוצרי מזון שנמכרו לגוי לאחר הפסח, לא ראה חשיבות רבה בהקפדה על ייצור לאחר הפסח, ובכל זאת, שחרור סיטונאי של מוצרים עליהם מתנוסס הכיתוב 'נאפה לאחר הפסח' כאשר אנו עומדים עדיין בחודש אדר – מה גם שברור שהרב רוזנבלט מקפיד על העיקרון – אינו מוסיף יוקרה לתדמיתו של מותג הכשרות.
אך זהו רק סימפטום. משיחה שערכנו עם משגיחים העובדים במפעלי מזון בחו"ל עולה כי כיום מספקת מערכת הכשרות השגחה למוצרים ולמפעלים רבים, שבעבר לא זכו לכשרות מתוך עיקרון. "במשך שנים היתה חברת גלידות ידועה שהתחננה לקבל הכשר", מספר לנו אחד מהם, "אך הגרמי"ל סירב. טען שכל עוד ישנה חברה אחת שמקבלת הכשר, לא יתן השגחה נוספת לחברה שניה. ואילו היום, חברות שמייצרות מוצרים באותה קטגוריה זוכות להכשר, כשלא די שהן אינן נאלצות להתחנן בכדי לקבל את ההכשר – נראה שבמערכת הכשרות הבני ברקית מצטרפים למגמה המוכרת, ושם יודעים 'לרדוף' אחר מפעלים בכדי להעניק להם את ההכשר".
מהודר, אבל פחות
אותו משגיח מוצא לנכון להדגיש כי "אין זה אומר שישנה ירידה ברמת הפיקוח. ההיפך הוא הנכון והמוצרים כולם מפוקחים בתכלית ההידור, אבל אי אפשר להשוות את המצב הנוכחי לימיו של הגרמי"ל. אצלו רעדו בעלי המפעלים ומנהלי החברות, פשוטו כמשמעו. ידוע ידעו כי אם רק יתגלה אצל אחד מהם ניסיון לעקוף את הנהלים, ההכשר ישלל בו במקום. אך היום, גם אם ישנה עדיין רתיעה, אך אין כלל מקום להשוות. ברגע שמערכת הכשרות משדרת שהיא מעוניינת במתן ההכשר, יחסי הכוחות משתנים".
ולדבריו, עצם הייצור שמתרחב בחו"ל, אף היא תופעה שלא היתה מוכרת בעבר. "הגרמי"ל נתן כשרות למוצרים בחו"ל, רק בגדר המינימום. היום ישנם יותר ויותר מוצרים שזוכים להכשר, כאשר לשם כך נזקקת מערכת הכשרות להפעיל מערך נרחב יותר של משגיחים ומפקחים, דבר שלא היה בעבר. אז נכון שישנן דרישות וישנם נהלים, אך מטבע הדברים קל יותר להשגיח על מערכת משפחתית מצומצמת, ולא לנהל ארגון ענק ומסועף כשקשה עד בלתי אפשרי לעקוב מקרוב אחר מעשיו של כל אחד מהמשגיחים".
לדעתי, הוא אומר, מערכת הכשרות הבני ברקית היא עדיין בראש החץ, אך אפשר למקם אותה באותה שורה עם יתר מערכות הכשרות המובילות, כמו העדה החרדית והרב רובין. "אך אם בעבר לא היה בכלל ספק שמערכת הכשרות של הרב לנדא ממוקמת בפסגת הצמרת, היום היא עדיין בגובה אך לצידה ישנן מערכות נוספות. היא אמנם נהנית עדיין מההילה, אך אינה ממוקמת באותו מקום שבו היתה בעבר".
ומה קורה במערכת השחיטה של בד"ץ הרב לנדא? על כך בפרק הבא.
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה