אלפים ליוו אמש למנוחות עולמים את הגאון הצדיק רבי מרדכי אויערבאך זצ"ל, רב קהילת 'אביר יעקב', אשר הסתלק לבית עולמו עם צאת השבת.

מסע הלוויה הכאוב יצא מבית מדרשו ברחוב אליפנט בתל אביב, המקום ששימש מגדלור של תורה, חסידות וקירוב רחוקים בלב העיר במשך עשרות בשנים. רחוב אליפנט והרחובות הסמוכים נחסמו לתנועה עקב המוני המלווים שזרמו מכל חלקי הארץ לחלוק כבוד אחרון .

בראש מסע הלוויה צעדו שורת אדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות, לצד מאות מתלמידיו ומעריציו שדבקו באורו לאורך השנים. במהלך מסע הלוויה נשאו דברי מספד תמרורים בני המשפחה. 

 הסתלקותו של הגאון הצדיק רבי מרדכי אויערבאך זצ"ל חותמת פרק מפואר בדברי הימים של הרבנות והנהגת הציבור בארץ ישראל. דמותו המיוחדת, שאיחדה בקרבה גאונות ליטאית זכה יחד עם חמימות חסידית עמוקה, היתה לפלא בנוף התורני של עשרות השנים האחרונות.

שורשי גידולו של הגר"מ זצ"ל נטועים בלב ליבה של ירושלים של מעלה, בשכונת שערי חסד הנודעת. הוא נולד בג' באדר תש"ב לאביו, פוסק הדור מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל, ראש ישיבת 'קול תורה', ולאמו הרבנית ע"ה.

אילן היוחסין של המשפחה שיקף שילוב מופלא של תורה, קבלה וחסידות. זקנו היה הגאון רבי חיים יהודה לייב אויערבאך זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים', ומגזע בעל ה'תולדות יעקב יוסף' מפולנאה זי"ע. מצד משפחת רוחמקין היה נכדו של הרה"ג רבי חיים אריה לייב רוחמקין זצ"ל, "רבי לייב מלמד", מאנשי היראה והחסידות בירושלים.

בבית גדול ומורם זה ינק את יסודות חייו. הוא זכה לקנות תורה ישר מפי אביו הגדול ולראות מקרוב את הנהגותיו האציליות. הקשר ההדוק בין הבן לאביו ליווה אותו כל ימיו, כשהוא רואה באביו מורה דרך ומבטא כלפיו הערצה עמוקה.

מרן הגרש"ז זצוק"ל רחש אמון מוחלט לבנו וסמך עליו בכל ענייני הצדקה והחסד שלו. הגר"מ זצ"ל נשא באחריות כבדה זו בנאמנות שקטה, וזכה להיות שותף מלא בדאגתו הבלתי פוסקת של אביו למצוקת הנזקקים והנדכאים.

מזיכרונות ילדותו ספג הרב את הזהירות המופלגת בכבודו של כל אדם. הוא ידע לספר כיצד שררה בבית אביו לבביות יוצאת דופן כלפי יהודים מכל החוגים, וכיצד נהג אביו כבוד עצום בחמיו, רבי לייב רוחמקין, שהמשיך לשבת בראש השולחן המשפחתי לאורך עשרות שנים.

את שנות נעוריו התורניות עשה בהיכלה של ישיבת פוניבז' בבני ברק. שקידתו ויגיעתו בתורה בשנים אלו היו לשם דבר, והוא קנה את דרכי העיון והסברא מפי רבותיו.

בקיאותו של המנוח היתה מופלגת בכל קנה מידה, והוא ידע את ש"ס בבלי וירושלמי בעל פה. גם במשפחת אויערבאך העניפה, ששפעה גאונים ומרביצי תורה, הוחזק רבי מרדכי כאחד מאריות החבורה וכעילוי מופלא השולט בנבכי התורה.

בהגיעו לפרקו נשא את נוות ביתו, בתו של הגאון רבי אהרן למברגר זצ"ל ונכדתו של כ"ק מרן אדמו"ר מקופיטשניץ זצוק"ל. נישואין אלו הידקו עוד יותר את קשריו העמוקים לעולמה של החסידות ולחצרות בית רוז'ין.

המפנה הגדול בחייו הגיע לאחר הסתלקותו של כ"ק מרן אדמו"ר רבי אברהם יעקב מסאדיגורה זצ"ל, בעל 'אביר יעקב', בשנת תשכ"א. בהוראתם הישירה של אדמו"רי בית רוז'ין, נקרא הגר"מ להתיישב בתל אביב ולכהן כרב קהילת 'אביר יעקב' ברחוב אוליפנט.

תחת הנהגתו הפך בית המדרש בתל אביב לנווה מדבר רוחני בלב הכרך הסואן. מדי יום נהרו אליו יהודים מכל גווני הקשת – מתושבי השכונה ועד לבעלי בתים ואנשי מעשה – לבקש עצה, ברכה והכרעה בהלכה.

לצד הנהגת הקהילה, עמד הרב בראש ישיבת 'הליכות שלמה' ומסר שיעורים מעמיקים בעיון ובהלכה. עמל התורה לא פסק ממנו לרגע, ובכל עת פנויה היה יושב בהיכל בית המדרש ועל תלמודו שוקד בפשטות ובהצנע לכת.

פרק מפואר ומיוחד במסכת חייו היה קירובם של המוני בעלי תשובה. סביבו התגבשה קהילה חמה ואוהבת של יהודים שצעדו את צעדיהם הראשונים בעולם היהדות, והוא שימש להם כרב, כמורה דרך וכאב רחום.

גישתו החינוכית התאפיינה בכבוד עמוק לאישיותו ולטבעו של כל אדם. הוא סירב ליצור "שטנץ" אחיד, ובד בבד העמיד את תהליך התשובה על אדני התורה, ההלכה הצרופה ועמלה של תורה, עד שהפך את תלמידיו לבני תורה מובהקים.

הרב גילה רגישות עצומה למצוקותיהם של מתקרבים אלו, דאג למקורות פרנסתם, כיוון אותם בהקמת בתיהם והיה שותף מלא בחינוך דור ההמשך. מתוך ראייה זו הוקמו תחת חסותו מסגרות חינוך וכוללים ששינו את פני הקהילה.

בענוותנותו כיסה את עצמו במעטה של פשטות, אך הדגיש תמיד כי כל הפתרונות לבעיות הדור מצויים בתורה הקדושה. הוא הסתייג מהכרזות על "מהפכות" והעדיף עשייה שקטה, יסודית ועמוקה הנשענת על מסורת הדורות.

נאמן לדרך אביו, קיבל על עצמו את נשיאות 'המרכז הארצי לטהרת המשפחה'. בתפקיד זה הקדיש כוחות כבירים להקמת מקוואות חדשים ולשיפוצם של ישנים ברחבי הארץ, תוך שהוא טורח אישית לגייס את המשאבים הכספיים הנדרשים לכך.

דאגתו לכלל ישראל בלטה גם בימי משבר לאומיים. לאחר אירועי הטבח הנוראים בשמחת תורה, ומתוך אכפתיות ושותפות בצער האומה, חידש ניגון מרגש למילים "שומר ישראל, שמור שארית ישראל", במטרה לעורר רחמי שמיים ולחזק לבבות נשברים.

בשנותיו האחרונות זכה לראות פירות מבורכים בעמלו, כאשר תלמידיו ובני קהילתו מעמידים בתים תורניים לתפארת. דמותו הוסיפה להקרין הוד ויראה עד ימיו האחרונים, כשהוא משלב בין הנהגת הכלל לבין שקידה פרטית.

הוא הותיר אחריו דור ישרים מבורך הממשיך את דרכו בתורה ובחסידות: בניו הגאון רבי אהרן שליט"א, מעורכי ספרי 'הליכות שלמה', והגאון רבי חיים לייב שליט"א; וחתניו הגאון רבי אברהם נתן בורנשטיין שליט"א והגאון רבי יוסף מאיר פלדמן שליט"א, לצד נכדים וצאצאים העוסקים בתורה ובמצוות.

עם הסתלקותו של הגר"מ אויערבאך זצ"ל, איבד עולם התורה והרבנות מנהיג אמת, תלמיד חכם עצום ואוהב ישראל מובהק, אשר פעל בנאמנות ובמאור פנים להגדלת תורה ולהאדרתה.