המנדט של גדולי ישראל: "נתניהו, השעון מתקתק"
השקט ששרר הערב בבני ברק היה מטעה. בתוך הבית פנימה, המציאות הפוליטית של מדינת ישראל קיבלה תפנית חדה. יו"ר 'דגל התורה', חבר הכנסת משה גפני, יצא ממעונם של גדולי הדור לאחר סדרת התייעצויות אינטנסיבית, כשהוא נושא על כתפיו משא כבד: המסר מהרחוב החרדי אינו משתמע לשני פנים. ימי ה"המתנה בסבלנות" תמו.
ההנחיה שקיבל גפני ממרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א, ולאחריו משאר מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה, היא פשוטה ודרמטית: דגל התורה תצביע בעד פיזור הכנסת ביום רביעי הקרוב. למי שבנה על תרגילי השהיה קואליציוניים, על "דיונים בוועדות" או על מריחת זמן קלאסית של נתניהו כדאי להתעורר למציאות החדשה.
במשך שנים, נתניהו למד להכיר את "שיטת העבודה" החרדית. הוא ידע שיש לו מרחב תמרון, שיש "איומים" שנועדו רק לייצר כותרות, ושבסוף היום – השותפות הקואליציונית תגבר על הכל. אבל הפעם, משהו ב-DNA הפוליטי השתנה.
השיח בחדרי חדרים עבר ממצב של "לחץ פוליטי" למצב של "הישרדות רוחנית". גדולי ישראל לא מתעסקים יותר בתקציבים או במינויים; הם מסתכלים על עולם התורה, והם מבינים שחוק הגיוס הפך למדרון חלקלק שאי אפשר להמשיך להחליק עליו.
והנה הנקודה שצריכה להדיר שינה מעיניו של ראש הממשלה: הדיבורים על "אי-אמון קונסטרוקטיבי". זו לא סתם כותרת בעיתון, זה אקדח טעון על השולחן. עצם העובדה שבני גנץ לא שולל אפשרות של עמידה בראש ממשלה חלופית, גם אם תחת מגבלות, מציבה את נתניהו בפינה שטרם ידע כמותה. גנץ רוצה להפיל את הממשלה, החרדים רוצים להציל את עולם התורה – וביניהם קיים מכנה משותף זמני ומסוכן מאוד ליציבות הקואליציה.
נתניהו נמצא היום במלכוד. אם ינסה לעכב את הליך הפיזור, הוא יגלה שהשותפים החרדים שלו, שבדרך כלל הם ה"עוגן" היציב ביותר שלו, הפכו למנוע של אי-היציבות. הוא כבר לא יכול לשחק על זמן, כי בבני ברק החליטו שהזמן אזל.
בשבוע הקרוב, הכנסת תהיה זירת קרב של ממש. כל ניסיון לעכב את המהלך החרדי ייענה בתגובת נגד אגרסיבית מצד האופוזיציה, שמריחה דם. השאלה הגדולה שנותרה היא האם נתניהו ישכיל להבין את רצינות המצב ויציג פתרון שירצה את עולם התורה, או שהוא ימשיך להמר – ויגלה שהפעם, השלטר אכן יורד.
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה