הודו בזיוף חוזים במיליונים – וניצחו בבית הדין
כמה רחוק אפשר ללכת בסכסוך נדל"ן על עשרות מיליונים? תחקיר מסעיר של כתב גלי צה"ל, טוביה יגלניק, חושף קומבינה חסרת תקדים שנחשפה בחדרי הבוררות של בית דין צדק בבני ברק – וממחיש כיצד עזות מצח של אנשי עסקים הפכה לתרגיל מנצח בחסות החיסיון ההלכתי.
במרכז הפרשה עומדים כ-20 מגרשים יקרי ערך בשכונת אחיסמך בלוד, שנותרו מקריסת קבוצת הרכישה המפורסמת של עו"ד קרויזר. לפי החשיפה והפרוטוקולים, כאשר התיק התנהל בבית המשפט המחוזי, עשו הנתבעים הכל כדי לחלץ הסכם פשרה נוח: הם הציגו לשופטים שורת חוזי מכר חתומים לפיהם הקרקעות כבר נמכרו. בין היתר, נתפר חוזה על שמו של "אזרח אמריקאי" – דמות פיקטיבית לחלוטין שלא הייתה ולא נבראה.
אלא שהקומבינה הסתבכה בגדול. אחד מ"הקונים" הפיקטיביים דרש לקבל את הקרקעות לחזקתו בפועל. הנתבעים מצאו את עצמם במלכוד אימים: אם ידבקו בגרסה הרשמית שמסרו לבית המשפט המחוזי – יאבדו נכסים בשווי עשרות מיליונים.
"שיקרנו לבית המשפט": התרגיל שהציל עשרות מיליונים
במקום להיבהל, בחרו אנשי העסקים בצעד ציני במיוחד: הם גררו את הדיון לבוררות בפני ראב"ד בית הדין, הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א, ושם הניחו את הקלפים על השולחן בשיא עזות המצח – והודו במפורש כי זייפו והגישו מסמכים כוזבים לערכאות.
שחור על גבי לבן, נרשם בפסק הדין הנימוק הבלתי נתפס שהביא לניצחונם: "הנתבע ברסלאוור חמיו של לוי, שהוא היה הרוח החיה שפעל בכל נושא זה, טוען שהחוזים נעשו למראית עין כדי להטיב את מצבו בדיון שהיה שם בביהמש"פ עם ב"כ המוכרים, ואין להם כל תוקף".
במילים פשוטות: ההודאה במצג שווא ובהונאת בית המשפט היא-היא שהצילה את הנתבעים, הובילה לדחיית תביעת הרוכש, והשאירה את הקרקעות בשווי העתק בידיהם.
בית הדין כבול: החיסיון שמשאיר את המשטרה בחוץ
ההודאה החריגה במעשים הפליליים בתוך חדר הבוררות לא תגיע לרשויות החוק. בתגובה חריגה ומפורטת מטעם בית הדין ע"ש מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל, הובהר כי דיני הבוררות כובלים את ידי הדיינים, ואינם מאפשרים להם לדווח על העבירות שנחשפו בפניהם:
"בית הדין מטפל במאות דיוני בוררות מדי שנה, ומטבע הדברים הוא נחשף מעת לעת גם לפעולות שלא עולות בקנה אחד עם ההלכה היהודית או עם החוק בישראל. על אף שפעולות אלו הן למורת רוחו של בית הדין, דברים אלה מובאים בפני בורר במסגרת האמון שרוחשים לו המתדיינים, מתוך הנחה שיהיו במסגרת חיסיון".
"שום דין – לא דין התורה, לא הדין האזרחי וגם לא הנוהג המקובל – איננו מחייב בורר לדווח לרשויות החוק על עבירות מהסוג הנטען. כפי הנראה יש לבורר גם חובה כללית של חיסיון כלפי הצדדים, הן חוקית והן הלכתית, האוסרת עליו לעשות שימוש בדברים שנודעו לו תוך כדי הבוררות".
אנשי העסקים ששמם נקשר בפרשה סירבו למסור תגובה לחשיפה.