חבר המועצה שלמה אלבוים נגד העירייה: הקרב על גני היידיש
בעקבות כוונת עמותה פרטית לסגור גנים, עתר חבר האופוזיציה עו"ד שלמה אלבוים לבג"ץ המנהלי בדרישה לפתוח גנים עירוניים; העירייה טוענת: "בדלנות והדרה"
דרמה פוליטית וחינוכית מסעירה בימים אלו את מסדרונות עיריית בני ברק ומגיעה עד לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. במרכז הסערה עומדת עתירה מנהלית שהגיש חבר מועצת העיר מהאופוזיציה, עו"ד שלמה אלבוים, בדרישה לחייב את הרשות המקומית להקים ולתפעל גני ילדות עירוניים בשפת היידיש במרכז העיר – באזורים שבין הרחובות רבי עקיבא לחזון איש ובאזור רחוב סוקולוב.
הרקע למאבק החל כאשר עמותה פרטית המפעילה חמישה גני ילדות ביידיש באזור הודיעה על כוונתה לסגור אותם מטעמים כלכליים. בעקבות המצב, פנו עשרות הורים מודאגים אל אלבוים, שהחליט להרים את הכפפה ולצאת למאבק ציבורי ומשפטי למענם.
לטענת אלבוים, לעירייה יש חובה בסיסית ושוויונית לשרת את תושביה ולספק להם מענה חינוכי התואם את אורח חייהם, ללא קשר לשאלה האם מדובר בגנים בעברית או ביידיש. אלבוים הסביר בבית המשפט כי ההורים עצמם – אברכים צעירים ודוברי יידיש – חוששים להתייצב חזיתית מול הרשות המקומית ולממן ייצוג משפטי יקר, ולכן הוא משמש להם לפה.
מנגד, עיריית בני ברק בראשות חנוך זייברט הציגה קו תקיף ונוקשה במיוחד נגד חבר האופוזיציה.
בתשובתה לעתירה האשימה העירייה את אלבוים בניצול בית המשפט כ"קרדום לחפור בו למטרות פוליטיות" , וטענה כי דרישתו לפתיחת גני יידיש במרכז העיר המעורב מהווה הלכה למעשה קידום של "מסגרות בדלניות" אשר יובילו להדרה מכוונת של קהלים רחבים, ובראשם בנות עדות המזרח. העירייה הדגישה כי היא מפעילה גני יידיש עירוניים רק בשכונות הומוגניות מובהקות כמו ויז'ניץ וגינות דוד, שבהן רוב מוחלט של התושבים מנהלים את חייהם בשפה זו , בעוד שמרכז העיר מאופיין באוכלוסייה הטרוגנית שבה יש לשמור על שילוב ואינטגרציה.
עוד ציינה העירייה שיקולים של מחסור חמור במבנים והצורך לתעדף כיתות לחינוך מיוחד. גם משרד החינוך, שהוגש כמשיב לעתירה, ביקש להימחק על הסף בטענה כי מדובר בהחלטה פנימית של הרשות המקומית וכי אין לו מעורבות בנושא. בדיון הסוער שנערך בפני כב' השופט קובי ורדי, לא נשאר אלבוים חייב והדף את ההאשמות הקשות שהוטחו בו.
"בתגובה המפולפלת של העירייה, כאילו שהדרישה שלי יוצרת בדלנות או גזענות, מדובר בדברים מטורפים", אמר אלבוים בבית המשפט. הוא הציג דוגמאות משכונות אחרות בעיר שאינן בעלות רוב מוחלט לדוברי יידיש, ובכל זאת פועלים בהן גנים בשפה זו, והבהיר כי אין שום כוונת הדרה: "רוב רובם של הגנים בסוקולוב יהיו בעברית, ויישלחו לשם אנשים חסידיים, ליטאים וספרדים. מה הבדלנות פה? פשוט תיתנו גן או שניים לאנשים שכן דוברים יידיש ותנו לתושבים לחיות".
על אף שאלבוים הציג קו ענייני המבוסס על מצוקתם האמיתית של עשרות משפחות ואברכים בעיר המבקשים חינוך ציבורי ראוי לבנותיהם במקום תנאים ירודים בעמותות , הדיונים המשפטיים נטו לטובת שיקול הדעת הרחב המוענק לרשות המקומית בניהול תקציביה ומבניה. למרות הניסיונות של העירייה לצבוע את העתירה בצבעים פוליטיים ונושכניים , אלבוים הוכיח כי פעל מתוך מחויבות ציבורית עמוקה ועל חשבונו הפרטי כדי לנסות ולהביא לשוויון וצדק עבור תושבי השכונות, שקולם לעיתים קרובות אינו נשמע.
כתיבת תגובה