בתקופה האחרונה, כאשר סוגיית הקבלה לסמינרים מסעירה משפחות רבות בציבור החרדי, נחשף תיעוד מרגש ונוקב ממעונו של מרן ראש הישיבה, הגאון רבי דוב לנדו שלי"א. בלב השיחה עומדת תמיהה קיומית שמציבה מראה אל מול המערכת: האם הסמינר הפך למוסד של סינון אקדמי, או שמא הוא נותר הבית הרוחני של בנות ישראל?
בבסיס דבריו של ראש הישיבה עומדת הבחנה חדה וברורה: עולם הישיבות, מעצם טבעו, בנוי על רמות לימודיות ועל שאיפה לגאונות בתורה. אולם, כאשר הסטנדרט הזה מחלחל לעולם הסמינרים, נוצר עיוות חמור.
בשיחה שהובאה בפניו, תואר המצב הכואב שבו בנות ממשפחות תורניות מעולות, יראות שמיים ומצוינות במידותיהן, מוצאות את עצמן מחוץ לכותלי המוסדות הגדולים רק משום שאינן עונות להגדרה של "גאונות" לימודית.
תגובתו של מרן לא איחרה לבוא, והיא נאמרה בחרדת קודש ובכאב גלוי. בתמיהה גדולה שאל ראש הישיבה: "מה זה? ישיבות?!".
במילים ספורות אלו, הגדיר מרן את הכשל הלוגי והחינוכי: הסמינר אינו אמור להיות "ישיבה" במובן של סינון על בסיס יכולת פלפול או הישגים לימודיים יוצאי דופן. תפקידו של הסמינר הוא לבנות את דור העתיד של האימא היהודייה על בסיס רוחניות ויראת שמיים – ערכים שאינם נמדדים בציונים.
כאשר הובהר למרן כי זוהי אכן המציאות בשטח, הזדעזע ואמר בקול חנוק: "זה נורא ואיום… לא ייעשה כן במקומנו!".
דבריו של ראש הישיבה מהדהדים כקריאת השעה למנהלי המוסדות ולאנשי החינוך. הדרישה ברורה: יש להשיב את היוקרה לערכים הרוחניים ולבית היהודי, ולא להפוך את המבחנים הלימודיים לחזות הכל.
זעקתו של מרן היא זעקתן של הבנות ושל המשפחות כולן, המבקשות מקום שבו יראת שמיים ומידות טובות הן כרטיס הכניסה האמיתי, ולא רק הישגים אינטלקטואליים.
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה